בשווימ היו ירכי המאוקב ה ייצוגימ ושיה השואה / 87 להשמדה . הוא תיאר את ההכנות לאקציית חיסול הגטו שלב אחר שלב . בדיעבד מתברר לקורא שאלה הם רגעיו האחרונים עם ילדיו . הוא צייד אותם באוכל ובלבוש חם, חילק ביניהם את כל כספו והסתירם על הגג . בנו התחנן שיישארו יחדיו ולא ייפרדו . כשבאו לחפשם האב נתפס, אך דאג להסיט את תשומת הלב מילדיו בנסותו לברוח, ובתפיסתו בשנית . 48 הוא הצליח להינצל מהגירוש אך את ילדיו שוב לא מצא . עניין זה ייסרוֹעוד ועוד . הוא חזר וחווה בכאב את רגעי הפרידה, וביקש להוכיח לקורא ולעצמו שעשה כל שביכולתו לדאוג להם ולהצילם, וכי נהג נכון גם באותן שעות משותפות אחרונות . לאחר שנעלמו הילדים לא מצא מנוח ולא חדל מלחפשם תוך סיכון עצמי . ניכר כי זהו הרגע הטראומטי ביותר עבורו במלחמה כולה, ורגש האשם הכבד מלווה את כל דפי ספרו . גם אהרון פרץ תיאר בפירוט את הפרידה מבנו בן השמונה שנמסר לאומנת הפולנייה שלו שנאותה להסתירו . הוא אמנם שב ומצא אותו לאחר המלחמה, אך טראומת הפרידה והדאגה לגורלו מופיעה שוב ושוב בספרו : נמנע ממני לנשקו, ורק אמרתי לו כמה מילות פרידה . ביקשתי ממנו לבל ישכח כי יהודי הִנהו, וא...
אל הספר