ד . עליזה: "לא ידעתי מה שהוא עושה לי"

148 יציאה להיות לבד, כל אחת לחוד, שום קשר בין אחת לשנייה . ו . . . לא להתגלות עד אחרי המלחמה, אם נעבור את המלחמה . בין הארבע בנות הייתה אחת שהיא חברה שלי מגיל חמש, גם היום . ו . . . אנחנו קבענו, לפני שעלינו לרכבת, קבענו בינינו שנשמור על קשר עין שתינו . עלינו כל אחת בקרון לחוד, הגענו למקום מסוים . תמרה [ המדריכה ] חיכתה לנו, הביאה אותנו ל . . . גויה, עברנו את הלילה, ולמחרת בבוקר, התייצבנו במשרד העבודה שמה התנדבנו לעבוד . אם הפקידים היו קנויים או לא — אני לא יודעת . הגענו לבית ספר, גדול מאד שבחדרים היו . . . מיטות קומותיים . כמו שאמרתי, השתדלתי להיות באותה כתה עם ‘קתרינה' . זה היה שם . . . מחתרתי שלה . היום קוראים לה סופי . זהו . הנרטיב נפתח בסיפור עזיבת הגטו ומדגיש כי אין מדובר בנטישה של חבריה ומשפחתה, אלא בקבלת דין הקבוצה שבחרה בה . העזיבה עצמה מתוארת במונחים ‘גבריים', כמבצע צבאי הכולל הטלת משימה, נסיעה, חשאיוּת ויעד — לעבור את המלחמה . עליזה מחדדת את עובדת השתייכותה לקבוצה נבחרת שעסקה בהתנגדות לכיבוש הנאצי ואת הקשר המשמעותי המתמשך עם חברת ילדות, שניהם גורמים המחזקים תחושת ערך עצמי . 2...  אל הספר