30 מעולם לא ראיתי את אמי עירומה . כמה נורא זה וודאי עבורה . אני מהססת לפני שאני מורידה את החזייה . ניצני השדיים שלי מתוחים ורגישים . איני יכולה שיראו אותם . אני מחליטה להשאיר את החזייה . בדיוק אז, נשמעת ירייה . [ . . . ] כמה נשים מתחילות לצרוח . אחרות בוכות . במהירות אני מסירה מעלי את החזייה . קר ומפחיד . הבגדים מושלכים על רצפת הבטון . כעדר אנו מובלות, יותר מאלף גופות עירומים, מושפלים ורועדים, אל האולם הבא, קר אפילו יותר, חשוך יותר, מבשר רע . " ! Los ! Schyneller , blöde Lumpen " . מהר, זוזו מהר יותר, זונות מטומטמות . אנו מסתדרות בשורה ומספר נערות צרודות בגלימות אפורות מתחילות לגלח את שערותינו — מעל ראשינו, מתחת לבית השחי ובאזור הערווה . צמותיי הארוכות, העבות נשארו קלועות וכאשר מכונת הגילוח גוזזת את גולגלתי, השיער נשאר תלוי, נמשך משורשיו . כאב הצמות הכבדות הנתלשות באכזריות משורשיהן שטרם גולחו מעלה דמעות בעיני . אני מתפללת שהגילוח ייעשה במהירות . כאשר תלתלי הבלונדיניים מוטלים בערימה גדולה על הרצפה, מציינת רוצחת השערות האדישה : "ערימה של זהב" . בחלחלה אני נזכרת בסצנת הסלקציה — הערצת קצין...
אל הספר