קולנוענים פוסט־קולוניאלים, אתניים וזהותנים

[ 34 ] ק ו לנו ע עם מ בטא קשרים הסכמיים שנוצרו בעצמם ( 6 . Sollors 1986, p ) . במילים אחרות, בעוד יחסי המוצא הם מפויסים מעצם טבעם, יחסי ההסכמה מושתתים על תחרות . דרמה שכזו נוכחת במידה מסוימת גם בסרטי הגולה והפזורה, אך המיקום של הדרמה בארץ המארחת מבדיל בין הסרטים האתניים והסרטים הזהותניים ובין שתי הקבוצות האחרות, שהנרטיבים שלהן מעוגנים בדרך כלל במקום אחר . אחדות מבעיות המפתח של הסרטים האתניים הפוסט-קולוניאליים והזהותניים הן בשם הצופן "הפוליטיקה של המקף המחבר" . את מקומם של המונחים המגדירים קבוצה, המוכרים כסממן מכריע של אתניות ושל אותנטיות באמריקה הרב-תרבותית, כגון שחורים, מקסיקנים, מזרחים וצבעונים תופסים בהדרגה מונחים ממוקפים, כגון אפרו-אמריקנים, לטינו-אמריקנים, ואסיאנים-אמריקנים . הקולנוע של הזהות מאמץ את המקף המחבר הזה במה שנתפס כסממן של התנגדות להומוגניזציה ולכוח ההגמוני של אידאולוגיית כור ההיתוך האמריקני . אלא שלמקף המחבר יש גם כמה וכמה הקשרים שליליים . המקף המחבר מעיד על היעדר או על הרעיון שבני אדם ממוקפים כפופים באופן כלשהו לבני אדם שאין מקף מחבר בהגדרתם או שהם "שווים אבל לא לגמרי...  אל הספר
עם עובד