דבורה ברנשטיין וטליה פפרמן 164 נחום קיימת רק לכאורה, שכן לאורך כל שנות עבודתו היה מסור בכל מאודו להצלחת המפעל, ובה ראה את הצלחתו . כאשר פורצות התנגשויות עם הערבים יוצרים מכתבי נחום יחידה מאורגנת של העברת מידע על הנעשה בקהילה ובמפעל לצד הערכות על ההשלכות האפשריות לנעשה . כך הוא פותח את מכתביו בתיאור חיי היום-יום : 'אצלנו שקט מבחוץ [ . . . ] מאות של פצועים עודם בבתי החולים [ . . . ] כבר מותר ללכת עד 10 בלילה, כבר פתחו את הסינמות, [ . . . ] הבנקים עוד טרם פתחו את דלתיהם, המסחר נקפא והחיים הנורמלים עוד טרם שבו' . 51 לאחר מכן הוא עובר לספר על המתרחש בבית החרושת : 'בבית החרושת עובדים ובונים — בונים מחסנים גדולים בטמפו מהיר ומבחוץ נראה כאילו הכל שב לאיתנו — אבל רוב הפועלים עודם פוחדים ללכת ל"שמן" ונוסעים ברכבת או [ . . . ] והעקר — אין תנועה במסחר, הוקטנה הדרישה' . 52 המפעל עדיין נמצא בתנופת פיתוח בשלב זה ונחום, המנהל הטכני, מספר על כך בשמחה, אך ראייתו הרחבה כוללת גם את השפעת המצב על הפועל היחיד החושש בזמן הנסיעה לעבודה, וגם את ההשלכות על המצב המסחרי הכללי בחיפה . מכיוון שהפוליטי הוא חלק בלתי ...
אל הספר