פרק עשירי: ניצוץ התקווה במה שחלף: הקיבוץ בשנים האחרונות

] 272 [ ע ק ב ו ת י מ י ם ש ע ו ד י ב ו א ו צלילי הפסנתר הרחוקים ( של לוטק שיושב עתה בלבוב ומנגן ) לא הגיעו עד לעין החורש . כאן, בסוף אפריל, אפשר היה לשמוע את נחל אסקנדרין גועש מעבר לביצות . המים הירוקים שלו מחפשים בתוך השיחים מוצא לים והג'מוסים גועים משם . עכשיו הוא זורם לו בנחת בין הפרדסים ועל סוכך של שמיר מתנדנד יונק דבש קטן, מביט במים ואיזה לחש מתוק ומפחיד בא מקני הסוף . היא חיה כאן, באי, עם עוד שבעה בחורים שרוב הזמן קדחו ובלילות שרו ורקדו ודנו על דרכו הרעיונית של הקיבוץ . בשיחה מ- 1933 העלו את השאלה האם יש להקציב לחברים שנוסעים לביקורים אצל ההורים זמן מוגדר לשיבה, ואהרונציק הלבן הגדיר את האופי החלוצי : "הסיסמא של כיבוש העבודה פירושה לחיות בתנאים לא אנושיים, כערבים הפראים ולוותר על צורכי בן אדם תרבותי . להסתגלות כזאת דרושה מידה רבה של מסירות הרואית ורצון כביר" . לוטק לא מבין את זה : "קיבלתי מכתב ממך ב- 33 . 2 . 15 ואני עדיין ניזון ממנו אף כי אין זה מכתב חם 3 ואינו מלא געגועים" . הפסקאות היבשות של החברים, ובעיקר אלו של אהרונציק הלבן, אבא שלי, לא הובילו אותי אל התקופה ואל המקום, ועל ...  אל הספר