] 66 [ ע ק ב ו ת י מ י ם ש ע ו ד י ב ו א ו אפוא בין ההסתבכות והתבוסה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם ובין הכישלון והשקיעה של ישראל במה שנקרא באותם ימים "הביצה הלבנונית" . להבדיל מהתקשורת הממלכתית הישראלית, שהדגישה את ההרואיזם בכיבוש הבופור, סרטה של קידר חושף ומביים מחדש את הזיכרון הטראומטי הפרטי המודחק של המלחמה באמצעות עדויות של 11 חיילים ששירתו במוצב חצי שנה לפני יציאת צה"ל מלבנון . רוחות הרפאים של המלחמה רודפות את החיילים : הם נזכרים במראות, בקולות ובריחות של הקרב, נזכרים במלחמה שלא רואים בה את האויב . אחד החיילים סיפר : "על מי אנו שומרים ? על מה אנו שומרים ? יש רק חושך . מתחילה להיות הרגשה שאנחנו שומרים רק על עצמנו . למה אני פה ? " אלו הם זיכרונות של אימה, זיכרונות של פחד משתק, זיכרונות של מוות . במרכז הסרט ניצבת הטראומה של הגוף הגברי ההרוס של החייל שנפצע או נפל בקרב . סרטי המלחמה הישראליים הקלסיים של שנות החמישים והשישים של המאה שעברה — שנודעו בשם "הז'אנר הלאומי-הרואי" — הדחיקו מראה טראומטי זה . בסרטים אלו יוצג הלוחם שהקריב את גופו על מזבח הלאום באמצעות המיתוס הלאומי של ה"מת-חי" : ח...
אל הספר