פרק רביעי: טריטוריה צבאית מקודשת

] 74 [ מ ק ו ם , ז י כ ר ו ן ו מ י ת ו ס ב ק ו ל נ ו ע ה י ש ר א ל י ה ע כ ש ו ו י העולים ויורדים בגרם המדרגות המשותף, בעוד הנשים מנסות לסלק שאריות מזון, עקבות נעליים ועקבות אחרות . הסרט מסתיים בתחילת האִנתִפאדה השנייה ( שנת 2000 ) , כשהנשים מחליטות לעזוב את ביתן מחמת חילופי היריות הבלתי פוסקים . שתי הבמאיות ניצבות מאחורי המצלמה, ובמעשה זה שלהן ממסגרות את הנשים הפלסטיניות כאובייקט למבט . לפיכך גם הן, הבמאיות, משתתפות לכאורה במשטר הפנאופטיקון . בה בעת, העובדה ששטח הגבול משמש מקום מפגש שלא היה יכול להתרחש בנסיבות אחרות, היא קריאת תיגר על ההבחנה המסורתית בין “אנחנו" ל"ביניהם", הבחנה המאפיינת בדרך כלל מצב 17 קואליציה זמנית זו, מלחמתי, מצב שהבמאיות ממירות בסולידריות נשית . 18 באה לידי ביטוי החוצה הבדלים והמזדהה עם האחר ( allo - identification ) , בפעולה הקולנועית עצמה . מעשה זה מורכב מעצם המעבר של הבמאיות 19 אף דרך מחסומים צבאיים והענקת קול אינדיבידואלי לנשים הפלסטיניות . שהיחסים בין המצלמות ובין המצולמות הם א-סימטריים, מסתמן כאן צעד 20 כלפי חלופה היסטורית אפשרית . סרטה של רות ולק תל רומייד...  אל הספר