פרק חמישי: 'פסיכו' של אלפרד היצ'קוק (1960)

] 81 [ פ ס י כ ו ש ל א ל פ ר ד ה י צ ' ק ו ק ( 0 6 9 1 ) חפיפה בין הקונוטציה התרבותית המצטברת ובין חומרים פסיכואנליטיים מתוחכמים יותר . פסיכו סיפק להיצ'קוק הזדמנות להעלות את הנושאים והמוטיבים הוותיקים שלו אל פני השטח . שני הצדדים, צורתו של הסרט ותוכנו הפסיכואנליטי, קשורים זה בזה לבלי התר . פסיכו הוא במפורש סרט של "דחף המוות", והמוטיבים הנלווים מופיעים לא רק בסיפורה של מריון אלא גם בגילוי האחרון בסוף הסרט . אולם כשרצח מריון עוצר את עלילת הסרט ומשנה את המבנה שלה, הטופוגרפיה משתנה גם היא וסיפור "דחף המוות" נפתח אל מרחב האלביתי . בשני חלקי הסרט הסיפור מיתרגם לאוצר מילים חזותי . הכביש שחוצה את המרחב החיצוני אמור לבטא מסע ; הבית מבטא מסתורין ומרחב פנימי . שניהם מומחשים באמצעות הקרנה אחורית ותפאורת אולפן נטולת הפרעות חיצוניות . מיזוג כזה של דימוי ורעיון מבהיר למה דלז רואה בהיצ'קוק את מי שעומד על הגבול בין הפעולה ובין הדימוי המנטלי ודוחף את הדימוי-תנועה עד לקצה : "משימתו של היצ'קוק הייתה להכניס את הדימוי המנטלי לקולנוע" 1 היצ'קוק, מספר ו"אצל היצ'קוק [ . . . ] הכול פרשנות, מההתחלה ועד הסוף" . ה...  אל הספר
עם עובד