שיקופים קולנועיים לתפיסות מתנגשות: ריבוד המציאות

] 129 [ ל ש א ל ת מ ע מ ד ו ה א ו נ ט ו ל ו ג י ש ל ה ק ו ל נ ו ע ה ה י נ ד י ה פ ו פ ו ל ר י שמה "מאיה" — אך הוא מציע הבנה מקיפה יותר של האופן שהקולנוע הפופולרי מתעל את המושג לניסוח עמדה כלפי המציאות האמפירית . הסרט הוא "מחזמר של אחורי הקלעים" ( Backstage Musical ) שבמרכזו במאי ( שאה-רוק חאן ) המבקש להעלות מופע חדש . המופע אמור להיקרא "מאיה" ולהציג לקהל — ובאופן סימבולי לעולם — שחקנית או דמות חדשה ששמה מאיה . הרגעים שהבמאי הוזה בכוכבת החדשה שהוא עדיין לא איתר, מאפיינים את מאיה כמושא תשוקה, הגם שהעמימות המיוחסת למושא ההזיות, הן בדבריו של חאן ( "איני יודע מיהי ומהי מאיה" ) והן במישור החזותי ( אינטרקאטים שבהם נראית מדהורי דיקשיט, השחקנית שעתידה לזכות בתפקיד, בקטע מוזיקלי כשפניה מוסתרות בצעיף דק ושקוף ) עשויה להתפרש גם כשריד לעמימות האונטולוגית של מושג זה במחשבה ההינדואית . העובדה שהסרט כולו נסב על מופע הבידור "מאיה", ודברי הבמאי, "מאיה היא הכול, ומאיה היא רק מאיה", עושים אותו מסגרת לעולם המדומיין, כשם שמאיה מעניקה מסגרת לעולם התופעות ומהווה אותו . ועם זאת, הסרט אינו נקרא מאיה אלא הלב משת...  אל הספר
עם עובד