יהודיבור : מסות על תרבות יידיש | 10 | צרפתית בניב המקומי, ניב שונה לחלוטין מהצרפתית הספרותית הפריזאית שלימדו אותנו בבית הספר . הדור השני של משפחת רוסקיס, שניים שנולדו באירופה ושניים שנולדו בקנדה, היו כולם בוגרי ה"פֿאָלקשולע", בית הספר העממי היהודי . נוסף על אנגלית, צרפתית ויידיש למדנו שם עוד שתי שפות : לשון הקודש , היא שפת המורשה הלאומית, שילוב של לשון תנ"ך ולשון חז"ל, ו עברית , שפת הקיום הלאומי . ( לאחר מכן התברר שהוליכו אותנו שולל . העברית המדוברת שתרגלנו בכיתה הייתה שפה ארכאית, מילים-של-שבת שעוררו רק צחוק במדינת ישראל . ) את שתיהן למדנו בהברה הספרדית, כנהוג בבית ספר מתקדם . חשוב לציין שהקו הפוליטי ששרר בו היה של תנועת פועלי ציון ( ימין ) , שגרסה כי על כל יהודי "לנשום בשני הנחיריים", היינו לדבר הן יידיש הן עברית . מבחינה פדגוגית נחשבה היידיש שפת ההווה, לשון הקודש נחשבה שפת העבר, והעברית – שפת העתיד . מה עוד ? בבית שמענו שתי שפות סודיות : רוסית , שהייתה שפת האם האמיתית של אימא, ו פולנית , שהוריי למדו רק לאחר הקמת הרפובליקה הפולנית ב- 1918 והשתמשו בה רק עד שהיגרו ב- 1934 לצ'רנוביץ אשר ב...
אל הספר