פזורה ומונחיה | 49 יחסית במערב אנטוליה ובבלקן ושיווה לה דמות של מעין שלוחה שלהם . תָו זה אפיין לא רק את קהילת ירושלים, אלא גם את שאר הקהילות בערי הקודש היהודיות בארץ ישראל : חברון, צפת וטבריה . אפשר שהוא נבע בעיקר מהיקף ההגירה והעלייה לרגל של יהודי המרחב הג'ודזמי לארץ הקודש לעומת מי שבאו מאגפים תרבותיים אחרים של הפזורה . בשנות השישים של המאה השמונה עשרה בלט הדבר לעיניו של המשקיף האשכנזי בן הזמן, ר' שמחה מזאלאזיץ : "וכל ספרדי ירא ה' והיכולת בידו הולך לא"י פעם אחת בימי חייו, ומסבב והולך על קברי אבותינו הצדיקים והחסידים, וגם הנשים הולכות ומסבבות, ומוסרים עצמם בכל נפשם ובכל מאדם, ויחשב להם לכפרת עון כמו שנאמר 'וכִפּר אדמתו עמו', וחוזרים לעריהם ולבתיהם, ויש מהם הולכים להשתקע שם עד יום מותם" . 66 ר' שמחה מוסיף ומדווח כי יהודי אסתאנבול שוכרים מדי שנה ספינה מיוחדת לצורך זה : "וכשמשכירין מקומות הספינה מכריזין בכל בתי כנסיות : הרוצה לעבור לא"י יכין צידה לדרך וכל צרכיו כי ביום פלוני ופלוני הספינה זזה ממקומה, ומביאים סחורותיהם ומזונותיהם תוך הזמן קודם שתסע הספינה [ . . . ] " . ואלה הנתונים שהוא מס...
אל הספר