אליהו בחורב ( מל"א יט ) ] 340 ] הפרשה מסיימת את מחזור הסיפורים על מאבקו של אליהו באחאב ובאיזבל ובפולחן הבעל בישראל . מסופר בה על שיא חדש אליו מגיע הנביא, לאחר השיא הקודם שהשיג בניצחונו על נביאי הבעל בהר הכרמל – התגלות ה' בחורב . תיאור התגלות ה' לאליהו בחורב דומה להתגלות ה' למשה באותו הר . אך שלא כמשה, אליהו מוצג כאן כאדם הסובל מייאוש עמוק עקב אי הצלחת שליחותו . במיקום הסיפור מיד לאחר התחרות בכרמל מורגש מתח רעיוני . אמנם בפתיחתו נאמר שאליהו ברח להר הקדוש בשל איומיה של איזבל על חייו, על "אשר הרג את כל הנביאים בֶּחָרֶב" ( פס' א-ג ) , אבל אליהו כלל אינו מעלה נושא זה בשיחתו עם האל . הנושאים העיקריים בדבריו הם ייאושו – ביטוי להרגשת כישלון – ודחייתו את משׂרת הנביא . הקורא לא הוכן להאשמה שהטיח הנביא בבני ישראל, שהם, ולא אחאב, "עזבו בריתך" ( פס' י ) , במיוחד לאחר הודאת העם בכרמל כי "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים" ( יח, לט ) . אחרי הודאה זו נראה עונשם של ישראל, שיישארו מהם רק "שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל" ( פס' יח ) , חמור במיוחד . משום כך – כפי שהבינו רוב הפרשנים – z ` l ` xUi ipALzixaz...
אל הספר