יד דוחה ויד מקרבת : הרב יוסף דוב סולובייצ'יק וחוגו 307 שיב ה לטיפ ולוגיה אפשר לתאר את מהלך הדיון האסתטי של הרי״ד באופן פשטני כזה : נקודת המוצא היא ההבחנה החמורה שבין ההכרתי והאתי מצד אחד ובין האסתטי מצד שני . הללו מוגדרים ודיסציפלינריים, והאסתטי הוא כאוטי ובעל פוטנציאל הרסני . נקודת הסיום היא, שלאחר שהאסתטי מתעלה לרמה של החוויה הדתית והנוכחות האלוהית מעצבת אותו, אזי ההבחנה החמורה הופכת נזילה . המסקנה היא ״הזיקה ההדדית שבין האסתטי 49 אולם הדרך מנקודת המוצא לנקודת הסיום מפותלת היא, והפיתול והאתי ביהדות״ . הראשון הוא השימוש בטיפוסים כדי לבטא את התהליכים והרעיונות . כזכור, הטיפוס הראשון שהרי״ד נדרש אליו היה איש ההלכה . כדי לתאר את אישיותו של איש ההלכה נזקק הרי״ד לדמות הגאון ולחוויותיו האינטלקטואליות והיצירתיות . גישתו של הרמן כהן העניקה לו את התשתית הרעיונית להצגת איש ההלכה הגאון 50 שהכרתו יוצרת את עצמה מהראשית ועד להוויית האובייקטים ההלכתיים המדעיים . בכך נפגשו הטיפולוגיה והאסתטיקה . כאמור, המפגש הבשל בין השתיים נעשה כעשר שנים לאחר חיבור ״איש ההלכה״, בספר ״עבודה שבלב״ . הרי״ד אכן זיהה את ...
אל הספר