(א) רקע

296 מפגשים – פרקים באסתטיקה יהודית פנומנולוגית דתית ואקזיסטנציאליסטית, זרמי מחשבה שהיו רחוקים מהגותו של הראי״ה . אבל המחיצה האטומה שבין שני ההוגים הגדולים היא זו : בניגוד לראי״ה, שבהגותו ביקש לעמוד על הממשות החוץ-הכרתית, הארצית והמטאפיסית כאחת, הרי״ד התעניין באדם ובתודעתו . הממשות החוץ-תודעתית כמעט שלא עניינה אותו . בעוד שהראי״ה חתר להעמיק במציאות האלוהית כהווייתה, הרי״ד הסתקרן ביחס לאופן שבו האדם – לאמור התודעה האנושית – תופס וחווה את האלוהות . הגם שהאינטרסים הרעיוניים של שני ההוגים היו שונים באופן מהותי זה מזה, שניהם נדרשו לחשיבה האסתטית כדי להביע את עמדותיהם על ההכרה והתבונה . כמו הראי״ה אף הרי״ד ביקש לזכך את החוויה האסתטית ולספוג אותה אל התחום הדתי . אולם אצל הרי״ד לא מדובר ב״ספיגה״ מטאפיסית, כלומר הוא איננו מבקש להעלות את האסתטיקה הקאנטיאנית לתחום הקודש, מעין גרסה פילוסופית של העלאת הניצוצות, אלא להעניק לה משמעות דתית הלכתית . משמעות זו נוגעת ישירות לפעולה ולממשות . מקורו ת על ההשפעות של הפילוסופיה הקונטיננטלית על הראי״ה עמדנו בפרק הקודם . אולם הראי״ה לא קיבל חינוך פילוסופי מקצועי...  אל הספר