עיון ביצירתם של נחום אריאלי ומירון ח׳ איזקסון 167 אפשר לייחס זאת לחולשותיו הפילוסופיות והפואטיות מחד גיסא, וניתן לתלות זאת בהיעדר יומרה תרבותית שאיננה נכפפת לסמכות תאולוגית מאידך גיסא . כך או כך, ״האדם החדש״, ״ששה היכלות״ ומחברם, נחום אריאלי, נותרו בגדר sui generis . נדמה שהוא החמיץ את צרכיה האינטלקטואליים של הציונות הדתית הן בעת כתיבתו והן בתקופות אחרות . לבטים של ארץ מול אדם, בעיותיו של האדם המודרני הפועל בעת הגאולה, היחס לחילוּן ; כל אלה אינם נידונים ביצירות ההגותיות והספרותיות האלה, והבעיות שהם מעוררים אינן נפתרות בהן . ואם תמצא אמור : אריאלי הקדים את זמנו, והיה למבשר המהפכה הפואטית העתידית של הציונות הדתית . יצירותיו של אריאלי משקפות את כמיהתה של הציונות הדתית להתפשט על כל תחומי החיים, וליצור הגות וספרות שאיננה פחותה באיכותה וביומרתה מהגות שאיננה דתית במובהק . מתוך דפי הספר הפילוסופי של אריאלי בוקעת ועולה הזעקה ליצירת פילוסופיה של השואה ופילוסופיה של המודרניזם, ובכך טמונה עצמתו . מי שהתוודע לקסמו ולהליכותיו של נחום יודע, שהשאיפה לחירות ללא גבולות בד בבד עם האחריות הפילוסופית לשעה ...
אל הספר