פרק שלישי

פ"ג מ"א – כרך אליםכ 138 ביותר . האלפס הוא כלי מעין מחבת של ימינו ונועד לטיגון אוכלים, והקדרה היא סיר הכלים הנפוצים הבישול . מטילים את הכלי לחומרו, כלומר כאילו נועד לאוכלים . התוספתא מוסיפה : "להכניס [ ולהוציא ] טומאה לאחרים, ככונס משקה" ( שם ) . לכלי יש חומרה וקולה . חומרו שמה שנכנס לתוכו גם דפנות טמא, אך יש בו גם קולה, שהוא מציל בצמיד פתיל ( אם הכלי סגור ) ואינו נטמאאם לא נגע ב מאחוריו, כלומר מה שיש בתוכו אינו מטמא את אחוריו . כלי עם חור קטן מכזית מטמא את שבתוכו, אבל גם מטמא מאחוריו, כלומר מטילים עליו את כל החומרות . הוא ניטמא מתוכו ככלי, ומטמא את באחוריו כאילו היה שבר סתם . דומה שהתוספתא אינה חולקת על המשנה אלא מסבירה מה שנוגע אותה, וזו הכוונה במשנה בהדגשה "מטילין אותו לחומרו" . ההלכה הזו מודגמת להלן ( פ"י מ"ח ) . כפי 209 שנראה שם כל זה לשיטת בית שמאי , אבל בית הלל חולקים על הכלל שמטילים אותו לחומרו, דרה שניקבה בכונס משקה מקבלת טומאה בעצמה ככלי, אבל עדיין מצילה על מהולהפך, לשיטתם ק 210 שמעליה . התנורבתוכהשהשרץ . החמתוכן,הקופהוכן,שלימההיתהההלכה במשנה חוזרת במשניות אחרות : " למשקיןהעשו...  אל הספר