פ"ה מ"א - ה פר 134 אין צורך בכלי חרס חדש מבית היוצר, כל כלי טהור כשר, מן – כשרמביאהואהביתמןאףאומר הסתם גם כלי שהיה טמא והוכשר ( כגון כלי עץ או כלי מתכת ) . רבי יהודה מסתפק בטהרה רגילה, וכל כלי שנשמר בטהרת חטאת הרי הוא כשר . חכמים תובעים הקפדת יתר, שימוש בכלי חדש ושמירה לה מקום בהלכה הפורמלית, מעין אותה הקפדת יתר מוגזמת שנדונה קפדנית עליו . הקפדה כזאת אין אלו דברי – החטאתעלןנאמנישהכלמ"ג ) ושעליה נאמר "אל תתנו למינים לרדות" . - לעיל ( פ"ב מ"ב חרסכליהמביארבי יהודה, הוא מקל ואיננו דורש הכנה מיוחדת של החבית . בתוספתא שנינו : " כךואחרלן,אומרברבי יהודהרבי יוסי,מטמאביר,טבלשלאעדלן . הכבשןעםולןטבל,לחטאת ) . התוספתא דנה במקרה שלא טבל 436" ( פ"ה ה"א, עמ'טמא,המשתמרבחזקתהיתהלאאםטבל אלא לן על הכבשן, ובבוקר הלך לטבול לפני שלקח את הכלי . אדם זה רצה להחמיר בשתיים : לשמור אליהם, וכן לטבול טבילת מנע לזהירות יתר לפני לקיחת הכלי . על הכלים שבכבשן שאיש לא יתקרב רבי מטמא, הוא חושש שמא נגע מישהו בכלי בזמן שטבל . רבי יוסי ברבי יהודה אינו חולק עליו אלא מגביל ואומר שאם הכבשן נשמר על ידי מישהו אחר הכלי כשר . קשה ל...
אל הספר