פ"ה מ"ד – זבים 107 102 ) 976פ"ה ה"ב, עמ' " ( רגליםבמימישלאזרע בכלי רגיל החיבור הוא ידית הכלי, או עודפי החבל שבו . לעומת זאת הרגליים המתפרקות הן גוף המיטה עצמה . באדם החיבורים הם , מסרגים את המיטה שיניים או צפורניים . מן הסתם שיניים המציצות מעט מהפה, וציפורניים ארוכות, וכמובן השער . למשל, , מבחינה רֵאלית הדיון במשנה ובתוספתא הוא בלתי אפשרי . חיבורי אדם טהור על הטמא או רק בשער . שאלה כזאת היא על גבול המציאות . או נכון , איש נוגע בזב בשיניו בלבדמשמעם שה הוא משפטי " חיבורי אדם " יותר השאלה אפשרית, כגון מי שנושך זב או סורט אותו, אבל הניסוח בלבד . עוד עוסקתהתוספתא מסבירה כראשי אצבעות וראשי אצבעות הרגליים . " מקצת אדם " את המונח האם הם מטמאים כמשקה טמא . מצב של חיבורי אדם הנוגעים , בנוזלי גוף של הזבהברייתא טמא, כגון רק בראשי האצבעות שלו, הוא כבר מעבר לגבול המציאות . לעומת זאת מקצת " מקצת " ב והר"ש מסביר כגון שהמגע ביניהם הוא בקצה האצבעות . מכל מקום , טמא על מקצת טהור סביר יותר אבל רק בתוספתא הקודמת . , במקום מקצת " רוב " הר"ש גורס בתוספתא עוד עלינו להציע, בשמו של אבא ז"ל, פירוש נוסף העומד בני...
אל הספר