מיליארד יורו, הכולל 261 חברות ולמעלה מ ‑ 74,000 עובדים . הוא חולש על מגזר הפיננסים ( בנק, פנסיה, ביטוח ) , תעשייה ( 12 יחידות המייצרות מוצרים שונים ) , הפצה ( קואופרטיבים שעוסקים בשיווק ) ומידע ( מחקר ופיתוח ומרכזים טכנולוגיים ) . אך מונדרגון איננו עוד תאגיד גדול . הוא תאגיד הנמצא בבעלות משותפת של העובדים . למונדרגון אסיפה כללית שמורכבת מכלל העובדים . התאגיד מתנהל תוך הקפדה על עקרונות כמו הצטרפות חופשית של חברים חדשים בעלי זכויות מלאות כשותפים, ניהול דמוקרטי ( בדגש על השתתפות פעילה ) , הכפפת ההון לצרכים האנושיים, שכר סולידרי ומחויבות לשינוי חברתי . אפשרות חשובה נוספת של סוציאליזציה של אמצעי הייצור היא בעלות ישירה של המדינה על ענפים מסוימים של המשק, תוך ניהולם הדמוקרטי בשיתוף העובדים . מודל זה נכון בעיקר בתחום התשתיות, כמו תחבורה ואנרגיה, וכשמדובר במשאבי טבע, כמו במקרה של אסדות הגז . כמו בדיון על העמקת ההשתתפות הדמוקרטית, כך גם בנוגע לשליטה דמוקרטית על הייצור : ההתפתחויות הטכנולוגיות יוצרות אפשרויות חדשות כגון פיתוח תוכנות בקוד פתוח, או פיתוח מוצרים על ‑ ידי צורות אחרות של חוכמת המונים ...
אל הספר