96 המשכו של הסיפור פתוח לפרשנויות . הכתוב לא הביאכל אשר אתה עושה" . את תגובתו של דוד להאשמה קשה זו, שנותרה תלויה בחלל האוויר . בהמשך, יואב יצא מעם דוד, שלח שליחים בעקבות אבנר, נפגש עמו בדרכי שלום כביכול והרג אותו : "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי, ויכהו שם החומש 97 וימת" . השאלה המתעוררת כאן היא : מהי אחריותו של דוד למעשים ? המספר המקראי 98 לאחר מדגיש כי יואב הוא ששלח שליחים בעקבות אבנר וכי "דוד לא ידע" . הריגתו של אבנר ביקש דוד להדגיש באופן חד וברור כי "נקי אנוכי וממלכתי 100 99 דוד הטיל את האחריות כולה על יואב,מעם ה' עד עולם מדמי אבנר בן ‑ נר" . ולימים - בצוואתו האחרונה לשלמה - חזר והעלה את אחריותו של יואב 101 לאחר מות דוד, כאשר שלמה ציווה להמית את יואב, הואלהריגתו של אבנר . 102 הסביר שאביו "לא ידע" . הסיפור המקראי חוזר ומדגיש אפוא ש"דוד לא ידע" - הן מטעמו של המספר והן בשמו של דוד . אולם האין זה נכון לומר שדוד "עצם את עיניו" מלראות את הנסיבות שהובילו למותו של אבנר ? הסיפור מעורר תחושה כבדה . דוד הרי ידע על "החשבון הפתוח" של יואב עם אבנר, שהרג את אחיו עשהאל, וכן שמע במו אוזניו את...
אל הספר