הראשון והחשוב שבכולם הוא הביטחון העצמי . ללא הבנה מעמיקה של תכונותיי, כוחותיי וחסרונותיי, ללא היכרות והבחנה מהם המקומות הפנימיים המאיימים עליי והמקומות שבהם אני חש בטוח וטוב, תמיד אהיה מופתע ופגיע . אדם שמודע לעצמו יהיה אדם בשל יותר, עמיד, בעל יכולת לפעול ולהצליח, וגם להתגבר על כישלונות ואכזבות . כמובן שהביטחון העצמי אינו עומד לבדו, והוא ניזון באופן תמידי מן המשוב שאדם מקבל מסביבתו . ילד נכנס לכיתה . "מה קורה, גבר ? ", שואלים אותו - השמים מאירים והיום נפלא . "מה המצב, גמד ? " - השמים חשוכים והיום נורא . אותו ילד . אותו בית . אותו בוקר . הביטחון שנבנה או נהרס הוא המפתח . אבל לא רק החברה מעצבת את הביטחון העצמי שלנו : ביטחון עצמי נבנה מההגדרה העצמית של אדם, מהדרך שבה הוא מתמודד עם עצמו . סיפור חסידי ידוע המיוחס לרב שמחה בונים מפשיסחא גורס כי לכל אדם צריכים להיות שני כיסים, ובכל אחד מהם פתק שונה . באחד כתוב "בשבילי נברא העולם" ( משנה במסכת סנהדרין ) , הוא הפתק של הביטחון העצמי . בשני כתוב : "ואנכי עפר ואפר" ( בראשית יח ) - זהו הפתק של הענווה . אותו רב שמחה בונים מפשיסחא אומר כי לעתים קרובו...
אל הספר