"אנחנו רוצים שהילדה שלנו תקבל חינוך כמו שלכם, מהקיבוצים", הסבירו . כשניסיתי למקד או לדייק מה בדיוק מושך אותם אצלנו ומדוע לעקור את הילדה מסביבתה הרגילה ללמוד בבית הספר האזורי, גם אם המרחק אינו עולה על עשר דקות נסיעה, הם התקשו להסביר . "אנחנו אוהבים את הרוח שיש אצלכם", אמרה האמא, והאב הוסיף : "אתם תשמרו עליה טוב יותר" . זו הייתה דילמה אמתית . מצד אחד, רציתי עוד תלמידים בבית הספר . המצב הכלכלי דרש מאתנו להרחיב את השורות, והנה יש ילדה שרוצה לבוא אלינו . עברתי על התעודה שלה ועל ההמלצות שהביאו ההורים, ונראה היה שמדובר בילדה חזקה מבחינה לימודית וחברתית . מצד שני, התיכון שניהלתי היה אזורי - הוא נתן מענה לציבור הדתי של עמק המעיינות . לעיר בית שאן היו בתי ספר משלה, ועל פי החוק, הם אלו שאמורים לתת מענה לילדי העיר . יותר מכך : על פי הפרוצדורה הנהוגה בישראל, אסור לקבל ילדים מרשות מקומית אחת ללא מכתב הסכמה מן הרשות המתירה להם ללמוד ברשות האחרת . אלו הכללים . ובכל זאת, משהו בתוכי אמר לי לזרום עם הבקשה . ההורים הגדירו עצמם כמסורתיים, אך רצו חינוך דתי לילדתם . האם אני אמנע ממנה חינוך דתי ? ואחרי המחמאו...
אל הספר