סיפרה שהאמבולנס בדרך . אני לא בטוח בדיוק למה, אבל התעקשתי שיזמינו גם ניידת טיפול נמרץ . האמבולנס הגיע, וסוכם שינאי יעלה עם גל וילווה אותו לבית החולים . החובש והנהג מהאמבולנס ליוו את גל בהליכה, ואני צעדתי בחזרה למשרדים עם רחל . כמה דקות לאחר מכן התקשר המורה ינאי . "אנחנו בהחייאה", אמר, "בתוך האמבולנס" . כעבור כמה דקות נסע האמבולנס . עמדתי בכניסה למִנהלת בית הספר . לבי ניבא לי רעות . "מה אתה מתלבט", אמרה לי מלכה, המנהלת הוותיקה של בית הספר היסודי הצמוד לנו, "סע אחריו" . נסעתי . תוך כדי נסיעה ראיתי שהאמבולנס עוצר . הבנתי לבד : שוב החייאה . באמצע הדרך הגיעה ניידת הטיפול הנמרץ וגל הועלה לתוכה עם ינאי . תוך כדי נסיעה לבית החולים התקשרתי לנגה, הסגנית שלי . "תקפיצי את צוות החירום שלנו", אמרתי . לא פירטתי, אבל היא הבינה מיד . נסעתי לבית החולים העמק בעפולה . המשפחה של גל הגיעה . חיכינו דקות מורטות עצבים מחוץ לטיפול נמרץ, מיטלטלים בין ייאוש לתקווה . כאשר אחד הרופאים יצא החוצה, מבטו אמר הכול . כשחזרתי בערב לבית הספר, אבל ועייף מן המתח, מן הבשורה הקשה ומן התהליך הראשוני שעברתי עם משפחתו של גל, ישב ...
אל הספר