אחת הדרכים שפיתחנו במשפחתנו להתמודדות עם הנקודות הללו היא הומור . לימדנו את עצמנו ואת ילדינו לצחוק על חסרונותיהם ולחבק את כישלונותיהם . זהו תהליך לא קל, מתמשך, והוא עובר, כמו תמיד בחינוך, גם בדוגמה אישית . ילדיי אוהבים לשמוע שוב ושוב כיצד התעלפתי בחצר בית הספר בהיותי מורה . כשהם נבחנים במתמטיקה, אשתי נוהגת לומר : "היה יכול להיות יותר גרוע ( אם אנחנו היינו ניגשים למבחן הזה ) ", והם כבר מבינים לבד שהכוונה היא שאבא ואמא גרועים במתמטיקה . את הכלל הזה יישמנו בעיקר בשמחות בר המצווה ובת המצווה של ילדינו . ישנן משפחות שבהן האירוע הופך למופע האדרה של תכונותיו הטרומיות של הילד וסגולותיו הרבות . לעתים אתה יוצא משמחה כזו בתובנה שזה עתה פגשת את מארק צוקרברג הבא, את ראש הישיבה לעתיד או את ראש הממשלה בעוד 20 שנה . בשמחות שלנו ביססנו את המסורת שבה צוחקים על הילדים . חלק גדול מהשמחה מוקדש לאזכור פדיחות של הילדים וסיפורים מבודחים הממחישים את אופיים . אנחנו מקפידים לא לעבור את הגבול הדק שבין צחוק לבין השפלה, אבל ביכולת לשמוע את המחדלים והפדיחות שלך יש כוח מרפא ומחסן שאני מקווה שישרת את ילדינו בשנות בגרות...
אל הספר