היו אז מעט מדרשות לבנות, והתעורר ביקוש למדרשות חדשות . באחד הימים הרמתי טלפון לגיסתי, תמי, שהתגוררה בעיר ירוחם וניהלה בה עמותה חברתית . סיפרתי לה על רצונן של תלמידות מעולות מכיתתי לשלב התנדבות ולימוד תורה . תמי הרימה את הכפפה והקימה את מדרשת 'באר' בירוחם . כמחנך כיתה י"ב, הניסיון להפגיש את הבנות עם המדרשות השונות היה עבורי משימה חינוכית מרכזית . להרבה מן התלמידות היה קשה להכיר את העולם הזה, לעמוד על ההבדלים בין המדרשות ועל מה שההבדלים משקפים . חשבתי שזו חובתי ללוות את התהליך הזה . יום אחד הגיעו אליי שתי תלמידות וביקשו להתייעץ . הן סיפרו שהן מעוניינות לשרת בחיל קרבי . באותה תקופה היו מעט מאוד צעירות דתיות בחילות קרביים, ולכן הן התכוונו ללכת לחיל התותחנים, שבו שולבו בנות כלוחמות מן המניין . הקשבתי להן ולנימוקיהן בקשב רב, ואחרי פריסת הקשיים וההכנות הנדרשות לשירות כה קשה, ולאור היכרותי אִתן, הבעתי תמיכה זהירה ברצון שלהן לשרת באופן משמעותי את העם שלהן בדרך שמתאימה להן . למחרת זימנה אותי המנהלת למשרדה . היא שמעה מהבנות על התמיכה המורלית שנתתי להן, ותהתה על כך שלא ניסיתי לעצור את הבנות מתכנית...
אל הספר