המורים וניגשתי אל השער הנמוך המוביל לתוך הבניין . השער היה סגור, והשומר היה במקום אחר . לפניי ראיתי את נפתלי, המורה לפיזיקה, עושה מסלול דומה . נפתלי זיהה שהשומר איננו, הניח יד אחת על גדר החניה הנמוכה, זינק מעליה ונכנס לבית הספר . נפתלי היה המורה שלי בכיתה י"א . כ - 20 שנה הפרידו בינינו . אני שירתי כקצין בצנחנים . הנחתי שאם הוא בגילו יכול לדלג על הגדר, גם אני יכול . כך חשבתי לעצמי . העברתי את התיק שלי מעבר לגדר, הנחתי עליה יד אחת וזינקתי מעליה . עברתי כולי, למעט המרפק של היד שנחבט בשפיץ מהגדר . נחתי בשלום וניגשתי להרים את התיק, כשלפתע העולם חשך מסביבי . כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי שרוע על הרצפה . פניה של המנהלת הציצו מעליי, מבוהלות, ומאחוריה נדחקו כמה עשרות תלמידות מצחקקות . התאוששתי והתיישבתי . צלילי סירנת האמבולנס נשמעו ברקע . נלקחתי לבדיקה בבית החולים, שהראתה כי מלבד עילפון קל ומכה בצד הראש, איני סובל מדבר, מלבד הבושה, כמובן . בעיתון בית הספר שיצא בסוף אותו שבוע הופיעו שני ציורים . האחד תיאר איש מדלג מעל גדר והשני תיאר איש שוכב ליד גדר . מתחת לראשון נכתב "נפתלי קופץ מעל לגדר", וליד השנ...
אל הספר