אני הייתי סטודנט צעיר ומתחיל ולימדתי תמיד שעות קשות, בתחילת היום ובסופו . כן, גם בחדר המורים יש 'צעירוּת' ו'ותיקוּת' . אבל בכל זאת למדתי מהצוות הוותיק . שמתי לב שהיו לי תלמידות שתמיד איחרו לשיעור הראשון, ושאלתי את חמותי כיצד לנהוג בהן . להפתעתי, היא הייתה סלחנית והסבירה לי שגם במשפחתה יש כאלה שמתקשים מאוד לקום בבוקר, ולא מצליחים להיות במיטבם בתחילת היום . אני, כאיש של בוקר, הופתעתי מהתובנה וגם מהסלחנות . ניסיתי לאלף את הבנות בינה, לגרום להן להגיע בזמן, להעניש, להרתיע, ולנקוט כל אמצעי שעלה ברשותי, אך לא ממש הצלחתי . אני זוכר במיוחד תלמידה אחת, שפשוט לא הסתדרה עם שעות אפס . השיעור התחיל ב - 20 : 7 בבוקר, והיא לא הצליחה להגיע לפני 30 : ,8 אף שהיא גרה קרוב לבית הספר . במשך שנים לימדתי בשעות אפס, והיא כמעט אף פעם לא הגיעה בזמן . לימים, אותה תלמידה הצטיינה בצבא והלכה לשרת כמשלימת השכלה לחיילים, כמש"קית ואף כקצינה . פגשתי אותה ברחוב ושאלתי איך היא מסתדרת עם הצורך לקום מוקדם . היא הודתה שגם בתפקידיה בצבא הדבר קשה לה, אבל באותה נשימה הודתה לי על כך שלא ויתרתי לה . היה זה ריקוד טנגו עדין בין אכי...
אל הספר