התיכון, כך שחווייתי העיקרית בשנה הזו הייתה חוויה של בדידות . בנסיבות האלו, הנסיעה לשליחות בחו"ל הייתה מעין איחוד משפחות, של אמי ושלי עם אבי, וממילא שימחה אותי מאוד . גרנו בדירת שליחים בלונדון, והוריי רשמו אותי לבית ספר יסודי יהודי . החוויה הייתה שונה מאוד מזו שהכרתי בישראל . ההבדל החל כבר בלבוש - ביום פתיחת שנת הלימודים לבשתי את התלבושת הבית - ספרית שכללה מכנסיים, חולצה, סוודר ועניבה . זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה ליפפו משהו סביב צווארי, ותחושת החנק לא עזבה אותי לאורך השנה כולה . נורמות ההתנהגות בבית הספר היו קשוחות בהרבה מאלו שנהגו בבתי ספר ישראליים בראשית שנות ה - 80 של המאה הקודמת . העלייה והירידה במדרגות היו תמיד בצד ימין . אסור היה לצרוח בקול רם, לרוץ או לעשות כל תנועה חדה במסדרונות בית הספר . המנהל, שנקרא בשם משפחתו, מר דובר, נהג לגשת אליי ולתקן את קשר עניבתי שהתרופף, ואם חרגתי מהגבולות הוא העיר על כך בנעימות אך בתקיפות . למרות המעבר התרבותי והחברתי הדרמטי, השנה בלונדון הייתה טובה מאוד עבורי . בתוך שבועות ספורים התחלתי לרכוש את השפה האנגלית . הרמה הכללית של בית הספר הייתה גבוהה...
אל הספר