ההיסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים: דיון מחודש במחדל המבצעי והמדיני

אורי בר-יוסף 2 עם צרפת ובריטניה, שחלקו עם ישראל את האינטרס לחסל את משטרו של נאצר . מלחמת ששת הימים, שזכתה לקונצנזוס הגדול ביותר בתולדות ישראל, עוררה מחלוקות פחותות, אבל מחקרו המצוין של עמי גלוסקא על הדרך למלחמה חשף לראשונה את תרומתו של צה"ל לתהליך ההסלמה בשנים שקדמו למשבר מאי – יוני 1967 — תהליך שעד אז הוסבר 2 כתוצר בלעדי של מדיניותו המתגרה של משטר הבעת' הקיצוני בסוריה . ההיסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים היא מקרה שונה . שלא כמלחמות ישראל עד ,1973 שבהן את הרכיבים העיקריים בהיסטוריה שנכתבה מיד אחרי המלחמה אתגרו והפריכו מחקרים חדשניים, שנעשו על בסיס חומרים שנחשפו אחרי כן, במלחמה זו דווקא הנרטיב הרשמי הראשוני, הדו"ח הגלוי של ועדת אגרנט שהתפרסם ב – ,1974 גילה עמידות מצוינת בפגעי הזמן, על אף שלל העבודות המאוחרות שניסו לקעקע את ממצאיו העיקריים . ההסבר לעמידות הדו"ח ברור : מלחמת יום הכיפורים היתה הראשונה במלחמות ישראל שנחקרה בוועדת חקירה ממלכתית תוך שימוש בכל התיעוד האפשרי וגביית עדויות מרוב גורמי המפתח בתחום המדיני, הצבאי והמודיעיני . לאחדים מגורמי מפתח אלו היתה זו גם הפעם היחידה שבה הציגו...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב