פרק ב העבריות שיילדה את המולדת

68 חבלי מולדת ״יהדות״ ל״אנושיות״ הייתה אפוא נושא הדיון המרכזי בשיח התרבותי של התקופה . ברינקר כותב : ניטשה הוא ההוגה היחיד מבין ההוגים האירופאים שאחד העם הקדיש לו מאמר שלם . לגבי חוג מסוים של משכילים, הביא מאמרו של אחד העם את ״בשורת ניטשה״ בצורה בולטת יותר מכפי שהביאה ברדיצ׳בסקי, שהרי ברדיצ׳בסקי הצניע לעתים תכופות את שם ההוגה שאת כתביו הרבה לצטט באותה תקופה : ואילו בשביל אחד העם ניטשה הוא הדוגמא הבולטת להוגה לא יהודי, בעל משמעות כלל-אנושית, שניתן בתנאים מסוימים להטמיע כמה מרעיונותיו 4 בתרבות היהודית . בעקבות רתיעתו של אחד העם מן ״הצורה הארית״ של הגות ניטשה, באה ההסתייגות של תלמידו המובהק ביאליק . ברומזו לאריה – החיה הבלונדינית, שהיא סמל מרכזי הן ב״זרתוסטרא״ והן בשירת ביאליק – המשורר העברי שולל את המתקפה על התרבות היהודית : ״מהיות כפיר בין כפירים אספה עם-כבשים / לא חוננתי במלתעות בבית ידוע מ״מתי מדבר״ זועק ובציפורניים / כל-כחי לאלוהים, ואלוהים – חיים ! ״ 6 ביאליק ביאליק : ״אנחנו גיבורים ! / דור אחרון לשיעבוד וראשון לגאולה אנחנו״ . הזדהה, בניסוחו של ברינקר, כיריב מוחלט של ההשראה הניטשיאנ...  אל הספר