כניסתה של פפנהיים אל עולם הסעד והרווחה בפרנקפורט

מ ב ו א 31 ושמהּ של ברטה פפנהיים מופיע ברשימת החברים הארוכה לצד שם אִמָּהּ שהייתה 48 חברה באגודה זו מאז 1889 . עד 1895 לא היה דבר יוצא דופן בעשייתה של פפנהיים, אך באותה שנה מסתמנת תפנית, אולי התחנה החשובה הראשונה במעבר שלה מהיותה מתנדבת מן השורה לתפקיד של מנהיגה . פפנהיים קיבלה אז על עצמה את הניהול של אחד ממוסדות הקהילה — בית היתומות היהודי בעיר . אֵם הבית חלתה, ופפנהיים נענתה בחיוב להצעה למלא את מקומה, תחילה במינוי ארעי וכעבור שנתיים, לאחר פטירתה של אם הבית, במשרה קבועה . היא מילאה תפקיד זה למעלה מעשור עד שעברה לנהל את המעון שהקימה באיזנבורג ב- 1907 . את התפקיד בבית היתומות נטלה על עצמה ללא ספק בשל האתגר ותחושת השליחות, ודאי לא בשל צורך כלכלי : פפנהיים הייתה אִשה אמידה, שלא נזקקה להכנסה ואף תרמה את משכורתה חזרה 49 למוסד, מתוך אמונה בחובה החברתית שיש לבעלי הרכוש כלפי חסרי הרכוש . בכלל, לכל אורך השנים הסתייגה פפנהיים מעבודה סוציאלית שנעשית תמורת שכר . היא ראתה בעבודה סוציאלית מצווה, ובעיניה הפיכתה למקצוע בשכר עלולה הייתה לפגוע במסירותן של העוסקות בה . לדעתה, נשקפה סכנה שעבודה מתוגמלת תי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן

כרמל