קאנט : משחק היופי 109 קאנט מסכים כי יש באובייקט האסתטי איכויות המכשירות אותו מבעוד מועד להיקלטותו בתודעה . אך עם זאת הוא סבור כי היופי הוא בעיקרו חוויה סובייקטיבית . כמו שפטסברי, הוא מסכים כי היופי מעורר הנאה, וכי לשם כך על הצופה להימנע מיחס אינטרסנטי . כמו בייקון והובס, הוא מסכים כי היופי אינו נקלט בתבונה, אלא בדמיון . כמו יום, גם עליו מקובלת ההנחה שמשפט הטעם אמור לזכות בהסכמה כללית . כדרכו של קאנט, טיעונים אלו מקבלים היסט משמעות התואם את מכלול הגותו . קאנט מנסח את דיונו ביפה באמצעות ארבעה טיעונים עיקריים ( "מומנטים" ) : תופעת היפה היא, ראשית, ללא תכלית ; שנית, ללא אינטרס ; שלישית, ללא מושג ; ורביעית, עליה לזכות בהסכמה כללית . * חוויית היופי ממוקמת אמנם בתודעת הצופה, אך האובייקט האסתטי עדיין ניחן באיכויות התורמות להתרחשותה . הדוגמאות שמביא קאנט לאובייקטים אסתטיים דלות ביותר . תחת זאת הוא מעדיף דוגמאות הלקוחות מהטבע — צדפים, פרחים וציפורים — ואובייקטים מלאכותיים שכיום היינו נוטים לסווגם כמלאכת יד . הדבר מצביע על רמת הפשטה גבוהה, הרחוקה מהאמנות שנוצרה בזמנו . אם כי, כמו שנראה מיד, אפשר ...
אל הספר