עמדת החת״ם סופר בסוגיית לשון התפילה על רקע הרפורמות באשכנז במאה הי״ט

176 יעקב חרל״פ בנדון, ונתמקד בניתוח תשובותיו של בעל החת״ם סופר ( 1762 – 1839 ) בקונטרס ״אלה דברי הברית״ שיש בהן פרשנות הלכתית חדשה המעוגנת בתפיסתו הרעיונית על חשיבותה של ״לשון הקודש״ . הרקע ההלכתי במשנה סוטה ז, א – ב, נאמר : אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ווידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון . ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם . בתלמוד מבואר שההלכות במשנה נסמכו על פסוקים שונים בתורה . למשל ״שְמע — בכל לשון שאתה שומע״, ועל מקרא ביכורים דרשו ״כה תברכו״ — רק בלשון הקודש ( בבלי, סוטה לג ע״ב ) . ומניין למדו שתפילה מותרת בכל לשון, כלומר גם בלועזית ? בתלמוד הירושלמי ( סוטה פ״ז ה״א ) מובא : ״ותפילה כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו״ . מכך משתמע שיש להתפלל בלשון מובנת, שיידעו מה מבקשים . עמדה דומה מצינו בתלמוד הבבלי : תפלה רחמֵי היא [ = בקשת רחמים ] , כל הֵיכִי דבָעֵי, מַצְלֵי [ = בלשון שיודע לבקש, מתפלל ] . ותפלה בכל לשון ? והאמר [ = והרי אמר ] רב יהודה : לעולם אל ישא...  אל הספר