אנכרוניזם אפיסטמולוגי וארגוני: ההפרדה מעולם המבוגרים והזכות לילדוּת

134 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר הזמן : אינטראקטיביות, ויזואליות, עדכניות טכנולוגית, נגישות המידע, מהירות וכיוצא באלו . ואולם ברוח עיוננו עד כה, אמשיך ואטען כי ההיגיון האפיסטמולוגי והארגוני המיושן של בית הספר הציבורי נושא בכל זאת ערך להתפתחות אנושיותם של הילדים . ערך זה נובע מתנאים אקולוגיים יוצאי דופן, שבמסגרתם מצליח בית הספר לקיים את מאפייניה הייחודיים, הפסיכולוגיים והתרבותיים של תקופת הילדות . בספרו המפורסם אָבדן הילדות ( פוסטמן, 1982 ) טוען ניל פוסטמן כי בהשפעת עוצמתה המסחררת של המדיה הדיגיטלית היטשטש מעמדה המובחן של הילדות כתקופה נפרדת, בעלת מאפיינים וצרכים משלה . לדבריו, טבעם האיקוני והחזותי של התכנים המשודרים בטלוויזיה ויכולתם של ילדים לקלוט אותם ישירות, ללא תיווך וללא פרשנות, ביטלו את תלותם המסורתית במבוגרים . ביטול זה טשטש את ההפרדה שבין עולם המבוגרים ועולם הילדים וצמצם מאוד את מושג הילדות . במרחב החדש שנוצר חולקים הילדים והמבוגרים את אותו עולם דימויים תרבותי וחברתי . דרך מסכי הטלוויזיה והמחשב הם צופים באותן תוכניות, נחשפים לאותם אתרי אינטרנט, לובשים את אותם המותגים ומדברים ומתנהג...  אל הספר
מכון מופ"ת