עמדתו האתית של המחנך

78 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר בסעיף בשער הקודם, ״זיקה רגשית : ארוס פדגוגי״ ) , עלולה להביא לקיפוח חירותם ואנושיותם של השותפים במעשה החינוכי . קיומם של יחסים סימביוטיים כרוך אפוא ב"שמירה על ייחודיותו ועל שלמותו העצמית של האדם", כפי ששב והדגיש פרום ( ,2002 עמ' 30 ) . המשימה הזאת מחייבת הקפדה יתרה על מרחק, על מתח ועל חיץ בין המחנך לחניך . ללא זאת עלול המפגש הפדגוגי להידרדר, גם בלי כוונה, ליחסי שליטה וניצול או של כניעה ושל התבטלות עצמית . שתי סכנות אורבות אפוא למחנך בעיצומו של מפגש פדגוגי המבוסס על יחסי קרבה ואהבה, ושתיהן קשורות באפשרות ביטולו של מתח המרחק הדיאלקטי שבינו לחניכיו : האחת היא קיפוח סגוליותו של החניך . הילד בגיל הנעורים נוח להשפעה, ואישיותו - שטרם התגבשה במלואה - נתונה בידיו של המבוגר כחומר בידי היוצר, בייחוד באלו של המחנך הכריזמטי והנלהב . אם המחנך גורף את חניכו לכיוונו - הוא, בכוח תורתו המנוסחת, אישיותו המגובשת, ניסיונו העדיף, יומרותיו ורצונו החזק, עלולה הפעולה החינוכית לבטל את ניצני עצמיותו המתפתחת של החניך ואת רצונו הנפרד והסגולי . סכנה זו נעשית מוחשית בייחוד בשעה שהמחנך מרג...  אל הספר
מכון מופ"ת