יסודות חינוכיים : על איכותה הרדיקלית של "הזיקה הפדגוגית" | 35 הזמנים . האסיר המשוחרר מטפס במעלה מערה איומה תוך כדי קשיים, בלבול וכאב, לבסוף הוא מגיע אל פתח היציאה ומשתחרר אל עולם האור והאמת שבחוץ . אחרי שעיניו מסתגלות בהדרגה לאור הלבן שמקיף אותו, הוא מבין שהיה שרוי בחשכה עמוקה, והוא רץ בשמחה בשדות הפתוחים בתחושת הִתעלות נהדרת . גם כאן, אחרי תקופה של אושר נשגב, מחליט האסיר לחזור אל רעיו הכלואים במערה . מחיר חזרתו, כותב אפלטון, ידוע לו, והוא יקר מאוד . הוא יודע את הצפוי לו : שילעגו לו "ויאמרו עליו שחזר מעלייתו למעלה בעיניים מקולקלות" ( שם, ספר ז, עמ' 516 ) , שיפגעו בו, ושמתוך חרדה מפניו אף יהרגוהו ( כשם שאכן עשו למורהו האהוב של אפלטון, סוקרטס ) . מדוע אם כך הוא מסתכן ? למה הוא מקריב את אושרו המוכח והבטוח בחיק האמת ? מה משך אותו בחזרה אל רעיו העיוורים והאזוקים שבמערה ? אכן, יכול להיות שאסירו המשתחרר של אפלטון וזרתוסתרה המתבודד הגיעו בחקירותיהם הפילוסופיות להבנה המוסרית שהחזרה אל חברת האדם היא בבחינת הדבר הנכון לעשותו, בבחינת המעשה הרציונלי . אדם היודע אמת מסוימת יכול לפעול בזכות ידיעתו מת...
אל הספר