על מסגרת הדיון העיוני בספר

מבוא : "המורים הטובים, טובים מתורתם" | 11 מבט ורזולוציה ייחודיות, שבאמצעותן אפשר לתפוס את איכותו הקיומית, החמקמקה והעמומה של המפגש החינוכי . בצד זאת חשוב לזכור את אזהרתו של יאנוש קורצ'אק מן הדפים הראשונים שבספרו כיצד לאהוב ילדים ( 1963 ) , כי מעל כל ניסיון לכתיבת ספר פדגוגי בעל אופי הגותי מרחפת סכנה ; שהרי, כפי שכתב קורצ׳אק, למחנך העסוק אין כלל פנאי לקרוא ספרים עבים על חינוך . מותש מעמל יומו "עיניו נעצמות מאליהן . אם לא יישן דיו, יהיה מעוצבן, חסר סבלנות, בלתי מסוגל להגשים למעשה את ההנחות הגואלות הכלולות ביצירה החשובה" ( שם, עמ' 8 ) . טינתו הכבושה של קורצ'אק כלפי כל הגות מלומדת, הפטורה מפגישה בלתי אמצעית עם חברת הילדים "הפזיזה, הרעשנית, הטרדנית והבלתי ממושמעת" ( שם, עמ' 9 ) , היא עניין עקרוני . מחאתו תובעת כי אמינותו של חיבור עיוני וערכו יהיו תלויים בנוכחותו של המחבר, בניסיונו ובמעורבותו במציאות הפדגוגית שעליה הוא כותב . ייתכן שבשל כך חשוב לי לציין ולהדגיש כבר בפתיחה כי ספר זה של הגות חינוכית נכתב מתוך התלבטויות פדגוגיות אמיתיות, שמקורן בהתנסות חינוכית רציפה ועקבית של קרוב לעשרים שנה במ...  אל הספר
מכון מופ"ת