169 בהקשר לאומי-פוליטי . הוא חושף קו טרגי דווקא בנפשו של הבוגד, היבט שספק אם אלתרמן כיווֵן אליו ביודעין ביצירה השירית כולה . הבוגד שייך בכוח, גם אם לא בפועל, לממלכת המתים, מכיוון שהוא עצמו משתתף בהחשת כיליונו של עולם אליו השתייך . לכן רק המת הוא מי שיכול ליידות בו את האבן ולצרף אותו לעולמו . הבוגד מוּקע מגִזרת החיים ונמצא באזור הלימינלי, ב"פאת השדה", בין החיים למתים . מן הבגידה, כמו מן המוות, אין דרך חזרה . הבוגד נשאר חשוף תמיד לרפאים . כך פורש המוטו האלתרמני את עולם הרפאים של הטקסט העוֹזִי . הרב-שכבתיות כאן היא כפולה ומכופלת : הטקסט הסמוי הוא לא רק של אלתרמן אלא גם של הברית החדשה . באוונגליון על שם יוחנן מסופר על האישה החוטאת המושחת את רגליו של ישו בשמן, ואשר בתגובה למחאת התלמידים על קֵרוּבָה אל ישו הוא אומר להם : "מִי- בָכֶם נָקִי מֵעָוֹן יַדֶּה-בָּהּ אֶבֶן רִאשׁוֹנָה" ( הבשורה על-פי יוחנן ח, 7 ) . בטקסט שלפנינו פרץ עוז טאבּו על טאבּו בהעמידו את סיפור בגידתו של יהודה איש-קריות על ראשו . ארבע הבשורות אינן נותנות תשובה לשאלה מדוע בגד יהודה . הן שותקות . שניים מהאוונגליונים כלל לא מזכיר...
אל הספר