118 189 כך מאזכר הצירוף כאילו בלי גאווה וענווה, הכרוכים בציור הלובן . משים גם גאווה מגוּנה, היבריס, כזו של אהרן ומרים . במדבר יב, א - ט עוסק ביחסי הקִרבה והאינטימיות בין אלוהים למשה, שהם גבוהים יותר משהיו לשאר הנביאים . פרק זה הוא מצע למאגר המוטיבי השירי והוא משליך על תחושת הייחוד והנבחרוּת המאפיינת את הדימוי הפנימי של המשורר : וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח : וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם- בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה' : וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל- פְּנֵי הָאֲדָמָה : וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם : וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם : וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ : לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן ה...
אל הספר