פרק שלישי ראשית ההתקבלות

אור כחמישה עשר ספרי שירה מאת נשים, ואילו בעשור השני ( 1958 ‑ 1968 ) , התפרסמו לא פחות מתשעים ספרי שירה שכאלה - פי שישה ( צמיר ,2006 עמ' 9 ) . "גם אם נמקם את השפע הזה בהקשר רחב יותר", כתבה, "של פריחה והתחדשות תרבותית ‑ ספרותית כוללת שאפיינה את מדינת ישראל הצעירה בשנות החמישים, עדיין נצטרך לתת דין וחשבון על המרכיב המגדרי הדומיננטי שלו, כלומר על כך שזו תופעה ספרותית ‑ תרבותית של שירת נשים, שמאפייניה ההיסטוריים הספציפיים חוצים גיל, דור ספרותי או אסכולה - והיא ראויה לעיון ככזאת" ( שם, עמ' 10 ) . זו הייתה מציאות חדשה בשדה הספר העברי, רחוקה למדי מן המצב ששרר בו בשנים עברו : זכורות, בין השאר, ביקורתו של מ"מ פייטלסון נגד ספרות התחייה, על שחסר בה הקול הנשי, או עדותה העקיפה של לאה גולדברג הצעירה על הצמא ששרר בשנות העשרים במערכת הספרותית ליצירתן של נשים - במשתמע, 2 ואם בשנת 1949 היה מבקר נמלץ אחד יכול עוד בהיעדר די ייצוג לקול זה . לכתוב, "ערוגה זו של ספרות נשים בעברית - שעדיין קטנה היא ביותר, ושתולה רק כמה כריזנתימות נוגות של סתיו [ . . . ] חן יהודי, משפחתי, חן של בית ‑ אבא, 3 - הרי כעבור עשור, כא...  אל הספר