130 ואקרא בדברים שנכתבו בשולי הספרים . מבחוץ . הקדשות . אדבר מירושלים — שהיא "טבור העולם" ובעת ובעונה אחת מקום שמחוץ לכל גבול — ובמסע מתמשך — מירושלים לירושלים . ואתנצל מראש על הבחירה בדיבור חשוף, שירי . מסוכן . "חושף 12 דיבור שירִיי את עצמו לתאונה" . כקיפוד השירה ב"מהי שירה ? " . ( poématique ) כדי לעורר מחדש את מקום הסכנה והרטט . להצביע עליו . ובנימה של וידוי . סוּגה מביכה . כי איך אפשר להתוודות ? ולא רק — כדבריו של דרידה על כך, שהווידוי הוא תמיד על מה שלא ניתן להתוודות עליו — אלא, איך להתוודות מבלי שתהיה זו מיד הַסתרָה, מעצם הפומביות ? איך להתוודות, לתת שם, ומבלי שתהיה זו סתירה — מעצם נתינת השם — למה שנותר חסר שם מפורש . עד הסוף . ויהיה זה וידוי על ירושלים . על "הבלתי-אפשרי" של ירושלים . לא מהי ירושלים, אלא כיצד לומר אותה בכוח הפרפורמטיבי של השפה . כבמשאלתו של פאול צלאן בשירו "הקטבים" : "אִמְרִי, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הוֹיָה" . איך לומר את ירושלים, מתוך וכנגד המציאות הפוליטית, החברתית . בכאן ובעכשיו, אך גם בציפייה המשיחית, ובזמן האפוקליפטי . ירושלים כמקום הקודש והארוס . ירושלים כמקום הש...
אל הספר