האלוהים יבקש את נרדף

[ 208 ] לא אחת היה נדמה לי שאנחנו מתייפייפים ומתהדרים מול הראי, מעבר לצורך הטבעי של כל ציבור אנושי להלהיב את עצמו ולגבש רוח יחידה . האמת היא שלצורכי גיבוש עצמי לא עומדים לרשותנו האמצעים שיש לצד שכנגד . איננו יכולים לפרוץ במחולות פרא ולִפְצות את פינו בזֶמר שמנגינתו ומילותיו מכוּונות להיפנוזה עצמית . מה שנותר לנו בִּמקום טקסי הג'ונגל הוא הלגלוג המשותף על מוכרי החמוצים, בעלי הבסטות ואנשי השווארמה של הצד שכנגד . אירוניה דקה זו לא רק שאינה הוגנת אלא שגם אינה מחבבת אותנו על הציבור . אך בעודי שוקעת במחשבות חרטה על יהירותנו ורוּם-לבבנו עלתה לפתע בחוצות שאגת אנשי עפולה עלית ונצרת עלית שיצאו לפוגרום 130 קטן באוויר החופשי . באותו רגע כל חטאינו כשלג הלבינו . ליברל מצוּוה לכבד את כל בני האדם ולנהוג בהם בשוויון ובדרך ארץ, אבל אין מידה של ענווה או איפכא מסתברא או מאידך גיסא 131 זה גיבור שתוכל להעמיד במדרגה שווה את יובל נריה עם מנחם לבני . קרבות וזה גיבור קרבות, אבל השני הוא גם רוצח, ואין אנו חייבים לקרוא לרוצחים "אחים אהובים" אפילו הם מזרע ישראל . קל וחומר שאין אנו חייבים לכבד את בן-שימול בַּעַל הטיל...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד