[ 62 ] ואף מדברת על חקיינות . חקיינות היא, כמובן, דבר רע מאוד — רע מאוד-מאוד . אבל, כמו בנשים, צריך תמיד להיזהר גם בהכללות . וההבחנה בין חקיינות להשפעה היא הבחנה שאין להתעלם ממנה . דליה רביקוביץ מצטטת את לאה גולדברג המסיימת שיר או בית ( הנשמע כאן יפה מאוד ) במילים "איני יכולה", ומביאה כנגד זה את ראשית שירה של עמירה הניג, שאף הוא פותח במילים "אֵינֶנִּי יְכוֹלָה . אֵינֶנִּי יְכוֹלָה" . גם אני אינני יכול להיות בטוח אם זו דוגמה לחקיינות, להשפעה, להשראה או פשוט סתם ל"אינני יכולה", מה שמותר לכל אישה — גם מי שלא קראה בשירי לאה גולדברג — לומר, ממש כשם שהדבר מותר, 40 אגב, גם לגבר, אפילו בתקופה של קירק דאגלס ואדי קונסטנטין . אני רק חושב לתומי בקול רם שלפעמים איננו די נדיבים בתחום זה של השפעות . ודאי, אֶת החקיינות ואופנותיה יש לעקור מן השורש . את ההשפעה, לעומת זאת, צריך אולי אפילו לטפח . הכול תלוי, כמובן, בטיב המילוי וההשפעה . וכאן עלי להתוודות וידוי אישי : אני עצמי שייך לאותה ריאקציה שחורה משחור ( אולטרה-מודרנית לפני שנתיים - שלוש ) של שמרנים ומורדי-אור שעדיין לא הצליחו להיגמל מאהבתם לשירי ת"ס א...
אל הספר