מנ הגי� ות ולדות : עיוני תפ ילה 104 . ג " צרפ ת במא ה הי ב נת שלו� בספרד ו כחלק מנתי "שלו�" המ ילה את בסיד ור . צרפת ב ציה ל מנהג ז ה ב א שכנז ו י אבל מ עניי� לראות אי� התהוו תה ורי י נצו ר ה אל " המחבר ד� בתפיל ת ש אחרי , ( קיג ' עמ ) המיוחס לרב נו של מה מג רמייזא ' שלו� בש מאלי ' ואומר : " הוא מוסי�, " יהיו לרצו� אמרי פי " עד ה פסוק " לשוני ציה ש ל המנהג י שא ינו אל א ורי, לפנינו מנהג חד ש" . הנפטר מרבו כאד� , בהשת חואה אלא הוסי � "שלו�" ומנהג זה לא הס תפק ב אמירת המילה , "שלו�" המילה את לומר רק . הי לאמירה ג� א ת כיוו� הכריעה או ה השתחוו , ר יהודה " אלעזר ב' מוצאי� אנו אצ ל ר" שלו�" אמירת התייחסות ש לילית למנהג פס יעות ל אחריו ' וכ שפוסע ג : " הו א כות ב ( שסה ' עמ ) שו לת פילה בפירו . בעל ה רוקח כ לימינו שהי א שמאלו של " ה ואח " נות� שלו� לשמאל תחלה שהי א ימינו של הקב ( ו ) ולכ� טועה ה אומר שלו� בשמאלו שאינו אלא בשביל ימינו של מקו� ש הוא נג דו . מקו� 28 . הו מלונדריש וכ� כותב רבנו אלי ,"' לנגדי תמיד' שויתי ה' 'כשמתפלל דכתי אותה אל א , �" נכדו של ראב, ה"הראבי , ר יואל " אליעזר ב' הת...
אל הספר