א. מנהג פסיעות ונתינת שלום ומקורו

מנ הגי� ות ולדות : עיוני תפ ילה 100 4 כ ישתחוה לפניו " הופ� פניו לצד ימינו וא ח ' הוא יעש ה שלו � עלינ ו ' וכשאו מר . כעבד הנפטר מרבו לפי " . אל נות� של ו� לימי� ואחר כ� לשמ " כ וונת ר ב שמע יה בא מרו את הלכה ז ו מבארת כשהופ � את פניו ל צד " עוש ה שלו � במר ומיו " הנאמר כא� נ תינת ש לו� פי רושה אמירת . כשהופ � את פ ניו לצד ימי� " הוא יעשה שלו� עלינו " שמאל ואמירת שהרי אמירת שלו�, פירוש זה אינו משק� ככל הנראה את ה כוונה המקורית, בר� אבל , " א יעשה שלו� עלינו עושה שלו� במרומיו הו " כא� מ תבצע ת באמצ עות ה פסוק הרי . ואפילו לא בזמ� הגאוני�, עמידה בזמ� האמוראי� ה תפילת מ פסוק ז ה לא היה חלק הבקשה את בימינו לומר אחרי הברכה הא חרונה של תפ ילת העמידה המנהג ידוע ש אינה אלא תוספת לתפיל ה שמק ורה בד ברי תחנוני� שהיה ' וכ ו " י נצור ל שוני מ רע האל" אמנ� מובאת עלבקשה ה ( . א" ברכ ות יז ע : ו רא ) א מוס י� בסו � תפיל תו מר בריה דרבי נ 5 , ידי רב עמר� גאו� 6 , וכ� אצל רב סעדיה, ב י� בקש ות נוס פות � לא מביאה " אבל הרמב 7 . בסדר התפיל ה שלו רשות " אבל מיד מוסי� , ב על הרוקח מציינה בפי רושו לסידור 8 ...  אל הספר
תבונות