יא. המנהג לא לתת את הסנדקות לאותו אדם יותר מפעם אחת

מנ הגי� ות ולדות : עיוני תפ ילה 52 ויפה כח הסנד ק מכח ( : " רסה ' סי , ד" יו ) א " המנהג מובא בשול ח� ערו� על ידי הרמ המוהל להקדימו לקריאת ה תורה דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת ולכ� נוהגי� שלא לית � " . שני ילדי� לב על ברית אחד כדאמרינ� גבי קטורת חדשי� לקטורת , רת ו כ מזבח והסנד ק הו א כמקטיר קט � שברכ י הסנד ק ה תפיסה לא בר ור המקור ל 124 . זא ת להסיק אפ שר רש שממנו וחכמי� שוני � ניסו להצי ע מד אב ל יש ל ציי� ש בספר 125 זכרו� ברית לראשוני� בסימ� , ג" שפעל באשכנ ז ברא שית ה מאה ה י , יעקב הגוזר ' לר . אי� אזכור של הת פיסה שבעל ברית הוא כמקטיר קטורת , " טע� המצוה לבעל המילה " כר ולא מצא איש שנולד לו ב� ז : "יחזקאל לנדא נשאל' ר . מנ הג ב ג� חכמי� שפק פ קו היו 126 " . סנדק כ רצונו רק זה שכבר היה א צלו סנ דק בא חד מבניו הקו דמי� א� מותר לכבדו הנה אי � דעתי נוחה להשיב בדבר שאי� לו שורש : " מתחיל את תש ובתו ב מילי� אלו הוא ל בריש הלכות מילה הו א רק כעי� א סמכתא " ודברי רבנו פר� שהבי א מהרי ,ס" מ� הש : י� הוא מ משי� וכותב י ולעצ� הענ " . בד לאחד בשני ב ני�לתת טע� על מה שנמנעי� מלכ אני תמה כי א� שד...  אל הספר
תבונות