" ונשלמה פרי� שפתינו " משמעות הביטוי : פרק ראשו� 41 : המקור הראשו� למנהג נמ צא ב ס דר רב עמר� גאו�" . שפתינו מי כאלהינו מי ' . נוה גי� לו מר כ� ' עושה שלו � ' חר שסיי� שליח צבור לא פיטו� . ' אתה הו א שה קריבו אבותינ ו לפני� את קטורת הס מי� . . . כאדונינו ובערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית ' . . . הצרי והצפור� החלבנה והלבו נה ' . הקטורת 66 . נוהגי� לומר פיטו� הקטורת את . פיטו� הקטורתבית נה גו לומר את ברייתת מכא� עולה שבסו� תפילות שחרית וער הסיבה למנהג אפשר ללמוד מהמש� דברי רב עמ ר� שב ה� הו א מסב יר למה נהגו ל ומר מאי . אבל לא הש יר : " וכ� ה� ד בריו, בשחרית ג� א ת השי ר של הלוויי� אבל לא ב ע רב והשיר , ולמה אומ ר פיטו� הקט ורת ב בקר ו בערב . שזכ ר למקדש או מר אלו – טעמא וזה לא היתה מצותו נעשית ,לפי שז ה הית ה מצו תו נע שית ב בוקר ו בערב,בוקר בלבד ב זכר " ושיר הלווי י� עלפיטו� הקטורתרב ע מר� מבסס א ת אמירת " . אלא ב בקר 67 . האש כנזי " ונשלמה פרי� שפתינו " שהוא מו שג ב ע ל משמעות שו נה מרעיו� , " למקדש ה שהו א נוג ע להשפ עת נעסוק בתול דות מ נהג א מירת פיטו� קטורת רק במיד באירופה ב תקופת הראש ...
אל הספר