פרק ד | 104 פר ו מוש בכתוב זה הוא תמוה במקצת , שכן מדובר בנאומו של צי הש ידעת מני עד מני שים אדם זאת הנעמתי המתאר את מותם של רשעים : " ה עדי רגע . אם יעלה לשמים כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף . עלי ארץ . ו , כט ( - ) שם , ד זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל " שיאו . . . ביתר אך אם כן מתבלטת , אכן , " כגללו לנצח יאבד " מתאים לגורל הרשע שאת העובדה התמוהה שכתובים אלה נדרשו על מיתת משה דווקא ! דומה כי עלינו לנקוט אחת משתי גישות : אחת , שהדרשן קרא את הוא ש כלומר , הכתובים בצורה אטומיסטית , כלשונו של יצחק היינימן ; רכיביו וייחס משמעות עצמאית לכל רכיב ורכיב , לכל ל פירק את הפרק בור על י חד את הד יי פסוק ופסוק . או אז נוכל לפרש / לדרוש פסוק אחד כמ כל אדם , או על משה דווקא , בעוד שפסוקים אחרים נאמרו בנוגע לרשע . יש בו מן – כולל אף משה – ה , בוטה יותר , היא כי כל אדם י גישה שני הרשע , וכי כל אחד " לנצח יאבד " כחלק מגורל אנוש . הדרשה הראשונה , הפותחת את מדרשנו , ממשיכה ומפרשת : שאפילו אם יעלה לשמים ויעשה לא אמרו אלא כנגד יום המיתה , המותכיון שהגיע עת למות נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך כנפים , כב...
אל הספר