מבוא ] 20 ] שבו בונה מחבר עו"נ את התיאור של תקופת שיבת-ציון נותן ביטוי היסטורי ממשי להשוואה זו . לדעת מחבר עו"נ שיבת-ציון היתה 'יציאת מצרים' שנייה וכיבוש שני של הארץ . להשקפה זו נותן המחבר ביטוי גם בהיבטים נוספים של התיאור, כגון בתפיסת העמים הזרים היושבים בארץ כצאצאי שבעת עמי כנען, והדרישה הנחרצת להיבדל מהם ( עז' ט, א-ב ועוד ) , או בדרך המיוחדת שבה הוא מציג את רישיון כורש בעז' א . אין צורך לומר שההשוואה אינה מדויקת בכל פרטיה ואינה מלאה, וגם אינה יכולה להיות כזאת . ההבדלים בין התקופות גדולים מדי מכדי שאפשר יהיה ליצור ביניהן התאמה אמִתית . אבל זו מגמת מחבר עו"נ והיא שקבעה את המסגרת ההיסטורית, הכרונולוגית והחיבורית של הספר . 2 . אחד הקווים החשובים בהשקפתו ההיסטורית של עו"נ הוא האופן שבו הוא תופס את מיהותו וזהותו של עם ישראל בתקופה זו . הקו החשוב ביותר הוא הזיהוי של "ישראל" עם "שבי הגולה" . המחבר רואה את כל תושבי יהודה כ'שבי ציון' – צאצאי הגולים שהוגלו מיהודה על ידי נבוכדנצר, עלו מהגולה ונושבו במקומותיהם מחדש, איש איש בעירו . לא זו בלבד שהספר מתאר כך את מהלך האירועים, אלא שהוא מגדיר את תוש...
אל הספר